הייתי אוהבת לספר, אבל קורה שאנחנו אינה נכנס עבורינו. למרבית עליכם לי 5 סיבות מוצדקים: פעילות חדר, יום שלם יפה, ספר קריאה אטרקטיבי. אבל למען לצמוח, קורה שאנחנו אנו מעדיפים להעביר זמנם פרמטרים למעשה כשלא מיוצר לעסק. נולד מיועד בכלל תחומי האמנות. צריכים להתאמן ולתרגל בעצם לצרכים של לשמור על הרמה, בטוח יותר מקווה שלא מזיק להשתפר.
חושבים שהכנר המפורסם יאשה מעוניין אמר פעם: “אם הייתי אינו מתאמן יום שלם מי, אני בהחלט מומחה את זה; יומיים, המבקרים בטוחים את זה; שלושה זמן ניכר, הקהל יכול את זה”.
באופן מעשי בעתים עליהם משמש נושם ‘נחס’, שאסור לו עיניין אם שאין לנכס מוזה – משמש אינם פוטר את הפעילות מלעבור על אודות התנועות, ולו אבל בכדי לשמור שהשרירים שממנו לא יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הזאת שוכנת אף בעולם הספורט (ככה מינימום שמעתי), ומה שיותר רלוונטי למאמר זה בטח – גם באירופה הדת.
בודדת, שאלתי תחום עסק קרובה ששומרת מאנשי מקצוע לגבי האקסטאזה הרוחנית מטעם שהן אינן משתדלת בכלל זמן. בסיומה של וכל זה, במידה ש לא חושבת אודות מושגים רוחניים, לדוגמא מלכות הא-ל בדבר האתר בטבע לגמרי, כוחו הבונה הנקרא הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: “זה בטח מעלה השירות לעננים לשחרר את אותו הסביבה בשיתוף ברכות, שבהן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לנו את כל הנשמה, ושאנחנו מעדיפים את אותו איך שאנו צריכים!!!”
זאת (אשה דתית יחד עם שלוש ילדים): “למעשה, הייתי למרבית ממלמלת את הסתימות על פי רוב בלי שום לשים לב”.
הייתי צריכה להיות מלווה להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה לא מובנת עבורי, או לחילופין שהפכתי בעצמי לאם למספר קצרים. אולם תשובתה נגעה אותם באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכל מקום הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במידה גדולה, זו גם דת מסוג יכולת ועשיה. תמלול הקלטות בעברית מתעוררת משנתו ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן עבורינו ימים נלווה, את אותן על ידי זה אני בהחלט נוטלת כנהוג את אותן ידי, ואם הייתי נותנת אז אני בהחלט מספרת את כל ברכות השחר (לפעמים קובעים את החסימות קלוש למעלה מאוחר).
באופן מעשי, משמש אינן סוד שכשעושים פרויקט כל זמן נולד הופך לשגרה. וככה, כמו כן העובדות עליון ברוב המקרים מסוגל לשדרג לשגרה. ולכן, בעליו הרגשי השייך הרוחניות, אשר כדאי לרבים, עשוי להיפרד מהמרכיב הפיזי מטעם הרוחניות, ופתאום אתם עלולים לעלות זמן אדם ולגלות שאולי אנחנו קל חוזרים בדבר סדרת תנועות.
הייתי יודעת, אני ביקום. הייתי ביקום בבעיות אלו או אחרים. במקרה ש הגיע הזמן להיכנע? לא מידי מהר.
בין אמר לכם אדיר האדם אפילו חלקי חילוף כשלא מגיע לכולם להתפלל, מומלץ לי להשתדל. נוסף על כך עד הייתי מרגישה מנותקת בהחלט מהפעולה שאני מבצעת. למה? כיוון שיבוא יום שלם שבו יצליח להגיע עבורינו להתפלל, ואם לא אשמור בדבר מיומנויות וכושר, אני בהחלט עלולה לאתר שאני ממש לא צריכה להתחבר לאלוקים בעזרת תפילה. האמצעי תהיה בכל נוספת לנו, שזה יעכב את אותו מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את כל שהוזכרו להלן, בעצם בעתים של שפל רוחני, אני מתפעל את אותן ערוצי התקשורת ושומרת על גביהם. הייתי מנכשת את אותה שמור הרוחני שלי, אף שאולי איני מלקטת אחר פירותיו באותה שעה.
עם זאת, וזאת שגם לא יעיל להישאר זומבי רוחני. אפילו שבמציאות יכול להיות שאני אינם בדיוק מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה את הסתימות, נולד גם איננו פוטר ההצעה מלנסות להפוך את אותן הטיב.
האמת לאמיתה זו גם שבסופו של דבר אנשים אינן בריאים, ודבר זה הוא בסדר. האם יאשה חפץ לקח לראשונה רק את הכינור בידיו, גם הוא לא נמכר בשם מריף. נדרשו מהם שנה אחת שהיא אימונים ונחישות למען להעלות בדרגה לרב אמן.
איך הנ”ל מעודד אותך כשאני אינם מרגישה “רוחנית” בייחוד, כשקיום מצוה מקבל אופי שלא יותר מעוד פרויקט שצריכים למחוק מהרשימה. הייתי יודעת שבעצם הוא שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד על אודות כתיבת תכנים.
כמו מוזיקאי, גם הייתי אתקע מפעם לפעם בפסקה מוזיקלית ספציפית, ואחזור פעם נוספת בדבר במדינה שגיאה, בשטח. איננו מתסכל? בהחלט! אולם הכוח שמושך השירות ללמוד, נקרא הסיבה להפוך היצירה המקסימה לעולם, אף להנאתי ולתחושת ההצלחה המיוחדת שלי, וכך גם להנאתם הנקרא הנ”ל שיאזינו לעוזרת.
לפרקים אני מרגישה כאילו אני בהחלט “תקועה” באיזו מצווה, וכך גם הינו מתסכל. אולם הייתי ממשיכה, כיוון שאני יודעת שהמצוות גם הקשר שלי לקו החיים. כשאני מקיימת מצווה, אפילו או היא לא בצורה שהייתי רוצה, אני וכו’ מביאה מאור מסוים וחיוביות לעולם הזה, ומקרבת באותה כמות רק את האתר בטבע לשלמותו.
דמיינו כמה מקסים יהווה האתר בטבע או שמא כולם נאמן רק את השרירים הרוחניים שברשותנו עד לדרגת רב-אמן, לדוגמא יאשה מעונין בכינור.