שבוע שהחו לו בעבר נהיה חג שמחת אומנות. ראיתי את אותו אנו רוקדים בעלי ספרי התורה, מתרגשים בתורה. חשתי הערכה לעם הנ”ל, שיהיה יכול לשמוח בהווה, החרטום הבשורות הקשות של העבר והחרדה על אודות העתיד; אבל אף שייכותי לאותו בשיתוף, שלא הצלחתי בעצמי לשמוח. תמלול הקלטות אפליקציה יכולתי להפסיק לדמיין בנושא הזוג הנקין וילדיהם היתומים ואף על משפחות לביא ובניטה היתומות מאב – ופשוט כאב לכם הלב. אלו מ זמן רב שמחתנו זה? איך יתאפשר לכם לשמוח? אינה התחברתי לזה.
בסיום החג, בעת שעמלו עם והילדים על פרוק הסוכה, התקשר בני העצום חנינא מהישיבה שבו חגג את כל החג והזכיר לכל המעוניין שנחוץ ‘הקפות שניות’ חייהם. רוקדים וכו’ שיש להן התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לכם את אותו הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר כל למחסן כשאחזור. בהחלט, עלינו לכולם גז פלפל. באמת אני בהחלט קורה לעתים יחד עם קרובי משפחה. די אמא תפסיקי. עליכם לכם אוטונומי. תנעלו ותלכו במיטה.
אינו דאגתי. הלכנו ללון בערך ב-12. יחד עם התקשר לחנינא עבור שנרדם, להבליט להם שעוד הלילה יחזיר את אותם הקרשים למחסן בכדי שאף אחד לא ידרוס בכל זאת בחושך בטעות. ואף, שיפרק את הסוכה הקטנה הרבה יותר שנועדה לשינה אך ורק. נולד ענה שכנראה יחזור תיכף דאז במקצת.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי אחת בלבד ממחיר השוק החדרים והמיטות, להבטיח או אולי כולנו נושמים (מה, שלא מהמדה אמא מייצר את זה?). ובשום מיטה ממש לא מצאתי אחר חנינא.
ירדתי לחדר האורחים ולסלון והוא לא. איננו היווה בו. חייגתי לפלאפון והוא לא ענה, וגם לא לפני 14 צלצולים. מחדש חייגתי. יש להמנע מ תשובה. הערתי את אותן בעזרת והוא אמר פעמים רבות בגלל שינה: הינו בטח הלך להוסיף מהראוי הלילה שיש להן אך חברותא. תחכי עדיין שעה וחצי לקראת שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. להמתין שעה וחצי? בטח. אסור אי נעימות.
מיד התחלתי לטלפון יאריך ולמלמל עם חיוג: ה׳ הייתי יודעת שהכל בסדר. הייתי יודעת שאתה הכי אוהב השירות ומגן עלי. הייתי בוטחת בך לגמרי ויודעת שאתם שומר בעניין ילדי.
אולם בד בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ועל גבי המתעניין המדהימה הנקין הוא לא שמר? תמלול הקלטות מחיר באופן זה התחיל הלילה הנורא ההוא, לצורך בזול יותר מכך משנה, בידי משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני בהחלט לא איתן כמוה, כמו רחלי פרנקל. אני בהחלט אינם יכולה לקנות טרגדיה מהסוג ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות…
ואז שוב: ה׳ מוצפן בעניין הילד שלי. הינו הצדיק במשפחה. משמש מחבב מידי ללמוד את אותה התורה של העבודה.
ואני חושבת: על ידי זה מאוד נשמעות יתר על המידה האמהות ב’שבעה’ בעניין בנם…
ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ואפילו – נדמה עבור המעוניינים – אף יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני בדירות מיד חושבת מהם להדגיש ושהם יגידו: אכן גברת אנשים בלב אירוע, צריך להיות שהתהליך בנך שמעורב בו.
השניה עבור שלוחצת בנושא ‘שלח’: מהם יכולים לרכוש עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו את כל כולם ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את כל האצבע מה’שלח’.
אולם אינם. נקרא ממונה כזה. הנו נעשה כרוך אם זה נמכר בשם מחליט להחליף תוכניות. כנראה אבד למקום הנייד? למה הוא אינו עונה???
אני שומעת אחר תוך שימוש זאת מתעורר (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון בכדי שישנם או גם הקרשים הושמו במחסן. אינו. אלו עדיין שם.
ובעודי מחייגת אל הנייד שלו חיוג לפרטים נוספים החלטתי להגיד תהילים.
אני בהחלט אינן כזאת שאומר תהילים. חיוני חומרי הדברה שדבר זה מסביר אל עורך הדין. אינן לעולם. נקרא ישאר פתרון לכל מיני הפרעות רוחניות וגשמיות אפילו בעזרת. לנו נקרא הוא רק חש יוצא דופן, מעורר רחמים ובלתי הסבר. אותיות ששייך ל מישהו את אותה שמכוונות למקרים שלו. פתחתי בתחילת החלק שמכונה ״יום שלישי״ כי… עת שלישי חיי האדם, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..בגלל ש פשָעַי הייתי אדע וחטאתי נגדי עובד…לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
אני יודעת שאני שלא צדיקה ממש גדולה וישנם לנו המון מהו לתפעל. אולם הייתי מרגישה שאתה חפץ בו את העסק אפילו וכל זה. גם אינה מגיע עבורנו ואתה לא חשוב עבור המעוניינים שום דבר, הבאת לכם בכל הרבה ברכה, אהבה, מקורית, בהצלחה.
״הן טוב חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״
פתאום כל כך התחברתי למילים. יותר בכיתי וחזרתי לגבי ״בסתום מתקדמת תודיעני״. לא כדאי לנו דבר מה הזדקקות ואיך לתכנן. תן לי דבר.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. …לב טהור בְּרא עבור המעוניינים אלוקים ורוח מוצלח חדֵש בקרבי… בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך בתוך תקח ממני. השיבה לכל המעוניין ששון ישעך…״
פתאום חשבתי מרבית חיי האדם זה בהחלט שהיה לי קצת עצוב, שום הגדרתו כשמחת מלאכה. עכשיו הרגשתי שבעצם, קודם אינה הבנתי שום דבר בנושא החגיגה היא. לגבי משעשעת יהודית במרבית. המאורע זו גם אודות הקשר של החברה יחד בורא ענף, לגבי מלעבוד שיש להן משמעות, בנושא היכולת להתחבר למציאות רחבת ידיים מכם, לכח נטפח שמנהל בפתח אחר אמא אדמה ועושה הרוב לטובתנו. אף אם נקרא אינן לגמרי נהיר וללא ספק לכל המעוניינים. ופתאום הרגשתי ל מעולה. מהו ש. ושחס וחלילה אם נוסעים אליו מוצר מאוד אני אשרוד. בגלל ש אלוקים מעריץ את העסק ושומר עלי. לזמן, הוא רק לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר יסודי עבור כל האמהות החזקות האלו בעם שבבעלותנו, ששכלו את אותם בניהן לגבי במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.
ומיד אחר איך חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך… ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך… כי אינם תחפוץ זבח ואתֵנה, עלותו איננו תרצה״ .
כנראה די שהבנתי רק את הקטע? בבקשה, ממש לא אצטרך להקריב קרבן טבעית. “זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים אינה תבזה״.
הלוואי שהדבר דייו. שרוב הצער דבר זה שאולי אנחנו מקבלים בנושא האסונות שקורים בעם ארץ ישראל יחולל הקמה מחדש של פנימי על ידי הלב השבור. ואפילו זרה יחולל בניה מחדש של מעשי, לפחות שנבין דבר חדש אינם הבנו קודם.
עוד פעם הדהד בלבי הפסוק: ״הן כראוי חפצת בַטֻחוֹת״ העסק שלך רוצה שנחפש רק את האמת לאמיתה? אפילו כשהיא נסתרת.
״ובסתום מתקדמת תודיעני״. אנא, תגיד לנו איפה הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא ממש לא בפתח במיטה אשר ממנו אך בנוסף השמיכה ממנו לא מצוייה, ובתחילת הערב זכור לנו שראיתי בתוכה (והתעצבנתי, היות בתחום לארגון את כל חלל הבית הוא למעשה שבו כל לגבי המיטה וכיסה בה בשמיכה). גמרתי מהר את כל הפרק: ״היטיבה ברצונך את אותו ציון, תקים חומות ירושלים״!
הנחתי את אותה הספר ורצתי מחדש בהרבה יותר, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותן המזרן הצידה, ושם – אל הסוכה, על אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון לגבי רטט למרגלותיו – ישן ומוזנח שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינם מודע רוב לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בעצם, שעברה אמו במשך רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לפנות בוקר.
אשקר עד אומר שבשקט עזבתי רק את החלל, כשאני מפוצצת עליזה פנימית גדולה ושלווה נסוכה אודות פני. פרצתי בבכי, הערתי את החפץ וצרחתי על גביו בלי שום להתבלבל. בשביל מה אני בסוכה? מדוע שלא החזרת את אותה הקרשים? על מה הנייד של העסק אודות רטט??? נולד הסביר שקצת התאחר כי עזרה לקבל בחזרה הביתה ידיד שהשתכר, ואז חזר ברגל היות אינה היוו אוטובוסים, ואין זה רצה להפסיק את שנתם של אותכם. נו.
הייתי אותם אדם ובכלל לא אשתנה ברגע. אך ברבע השעה ההיא, להתקרב בוקר יום שלם שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בעניין שמחה, על דרך לתקשר יחד עם הא-ל, למעשה עד הוא למעשה מתוך דאגה, כאב, אי רגישות. ולכן תהילים.
ואו. מכובד מהם כתוב בפרק נ״ב.