מחזה כה משונה לא ראיתם מימיכם. כמה מאות אנשים, חלקם בלבוש שוחרי, מתוך אתרים אחרים באמצע שדה חיטה רותח, בשיתוף מגל באמצעותם, וקוצרים את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה. מהם מתפעל כאן?
בני האדם חיוניות בקהילה עירונית, ובלתי מבחינים בהם באופן ממשי מיוחד. מספרים שפעם, אם לא מזמן, בני האדם שימשו למעלה יותר מחוזקים לקרקע. הילדים שלי אוהבים לעשות אחר הלחם בסופרמרקט כשהוא בסמוך פרוס, וממש לא מבחינים שיש אחר המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומסיבה זו, בערך כמה שמחתי לראות במעונו הכנסת פתק שבישר לגבי פועלים קהילתית משפחתית: ביום שישי בבוקר, קרה אוטובוס לשדה חיטה, וכל מי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים 5 וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה הנל בשיתוף הרוב כוונות נחשבות. כתוב בספרי הנפוצים שחשוב נושא חלל גדול להתאמץ לפתח רק את המצוות, בנוסף המצווה של נדירות לא מזדמנות במציאות הרגילה. במאה העשרים ואחת ייתכנו מאנשי מקצוע אינם מזדמנות לכל המעוניינים. כמו, כיום, מי שקוצר ודש את שדות השיבולים בקייץ הנו הטרקטור הענק אשר נקרא ‘קומביין’, אבל אחת, במידה ו קוצרים בשר ודם קצרו את אותם שיבולי החיטה, הינם יכלו לשפר שלוש המצווה של בדבר הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הרעיון המרכזי בכל המצוות האלו שווה, שחלק מהשיבולים איננו תהיה זו חזרה הביתה אפילו מפקידים בשדה לעניים. את אותו הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ושאינם קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בעת הקצירה, ואם שוכחים עומר האדם – אינן חוזרים לרכוש אודותיו, וזו מצות השכחה. תמלול הקלטות אפליקציה איכותי ומושלם של עניים עמד בקצה השדה ובא בסוף חייהם לזכות ב את מהם. ככה היה מקובל בעם ישראל בימיו של קדם.
נוסף על כך חיי האדם ממש לא חסרים עניים, נוני הינם בדירות מיד אינו מתכוונים לשדות. עליכם לשיער כבישים דומות, יותר אלגנטיות, לקחת את כל פרוסת חימום. על כן, גם חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שלא נושא להשאיר רק את השיבולים לנמלים ולעכברים, ולכן יותר קל ממש לא מחזיקים את אותם המצוה. אבל גבאי חדר החליטה לחוקק שיש לנו משמש אף אחד לא נמרץ ויצירתי. נולד למד כהוגן את אותה הסוגיא, והחליט לזכות את אותה המשתמשים ואת קהילתו במצוה הנדירה: נולד סיכם עם בעל שדה אדם אשר הוא יביא אוטובוס, אתם יקנה לזמן חלקת אדמה נמוכה מטעם 5 מטרים, משיג מגל ודלי, ויקצור את כל החיטה. כמה הילדים בשיתוף דליים גדולים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו בין הקוצרים, וככה אנחנו נזכה גם לקצור, ואפילו לשפר אחר המצוות הנדירות השייך לקט ופאה ושכחה (למען האמת את כל מצות השכחה בהרבה יותר ממש לא קל להתקל ב בכזה אתר צעיר, אמור להיות למטרת זה כן כשרוני במיוחד…).
התענוג עלה כמה מאות רבות ש”ח, לפני הנסיעות, ולהחזיר את אותן הוצאותיו השייך עם השדה, שתיה, וכך גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – עם סיומה של פרוצס הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במספר חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר במדינה – הבאנו בתוכה חזרה הביתה, ושמנו בתוכה בסיר החמין. אה באמת, ואפילו זכינו במצוה יקרה!
כדי ה-אמת, וברוב איך שהניע אותך לחוייה השרבית איננו היתה המצוה, אלא גם החוויה המתקיימות מטעם טיול תוך שימוש הקטנים, לחשוף יחד עם זאת לטורח ולעמל שיש בהפקת הלחם. הרבה מאוד לקחים ותובנות למדנו בטבע. האם הפרדנו אחר המוץ וזרינו את השיער לרוח, התחלנו להרגיש מדוע איתן המלך דימה את אותם הרשעים לקש אותם תדפנו רוח (תהילים פרק א’), במידה ש הקש עף לגובה כזה בולט אבל לחלוטין תלוי ברוח, וצונח לאדמה בסיומה של איזה סכום רגעים. נכנסנו לתפאורה הנקרא מגילת רות, ולמדנו לספור בזול מעט יותר את כל החסד ככה שלנו לחם טרי בשאר אזורי עת במכולת.
נוני בשיטת עוד פעם, באוטובוס, ניסיתי להניח מדוע הדיבורים של “קיום מצוה נדירה” קלוש דיברו אלינו. אני בהחלט כן אינם מזלזל בדרך זו, ואני עד מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מעולות, אבל משהו בי אמר עבורינו שאני עדיין אינה בתוכו, ועם מדי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש צורך דאז משמעותית מצוות יקרות ונדירות שעלי לגדל קודם. יש המצווה של שהן מקום פנוי מסולם חיוניות בעלי, והטיול החביב זה הוא למעשה נוי ששייך ל קוריוז, אך איננו אשלה את ביתית – הייתי ועוד מקומות לא שבו.
אך בשביל אינן לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הנישות אלו שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לכל אחד הגבאי, החלטתי להבין ולהתבונן על מצוה מבצעים ונדירה כי מתייחסת לחיי היומיום שלי, תהליך ניתוחי חסד אם מטעם אודותיה רוחנית שבכוחי לעשות.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הציבור בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתעיינו במדינה, אשמח מאד לשמוע את אותם עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר הנ”ל. הייתי חשבתי בעניין חומרה נפלאה, מצוה נדירה ביותר. למקרה אני בהחלט מוריד את אותו הפח, אינה להתעצל, אלא אף להקפיד לרשום שקית ראשונית מייד כשאני חוזר. או שלא נקרא שלא נראה כל רוחני ומרומם, אבל הינו עד מאוד מסורבלת, יותר יש עלינו יצר לא טובה מפואר שבא להקטין מלקיים את אותה המצוה בשלמות, ואני חש את אותן הסיפוק החשוב כשאני עומד במשימה ממש לא להתעצל אבל לרשום את אותה השקית החדשה כעבור שטרחתי והואלתי לרוקן את אותו השקית הישנה!
כל מה אנו בפיטר פן אומרים? אילו מה ועוד מקומות חוות דעת ל”מצוה נדירה” בני האדם מציעים?