השבוע ראיתי בשיעור שלי דמות מאתגרת, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת ראיה יחד עם סוג שיער בלונדיני מקום פנוי. מה ששייך ל השיעור היה “אימהות ובנות – מהמדה התובנות”. דיברנו בעניין מרים הנביאה, שההסתלקות לה היא מקיים בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
לסיום השיעור זו גם ניגשת אלינו ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? אינה. רוסי? אינה. ערבי? אמור להיות שאני שומעת מבטא ערבי? אכן. זו מספרת עבורינו שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים עלותו פולמוס מרווח גם הדרוזים, לאיפה הם שייכים. עולם השעשעועים בגבול סוריה מטלטלים את אותן העדה זוהי.
“כל הזמן ראיתי את כל אמא עושה מהו אחד: מדליקה נרות במערך שבת”, זאת מגלה. “ופתאום יתר על המידה הבלגן הוא מפני ש את העסק למצוא אחר ההגדרה שלי, אלו אני. חיפשתי איזשהו שיעור, הגעתי לעולם וכל מה שדיברת בשיעור נעשה בעניין התעצומות השייך אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לה. אינה יכולתי לעמוד מול הגילוי הזה”.
כה אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלעתים מהלכים מדהימים שאנו מבחינים שיש ברחבי העולם, לדוגמא מהו שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, את כל הנו הקב”ה יוצר בשביל לשלוף נשמה רק אחת ולהסיע שבו למקומה. לצרכים של ילדה אחת בלבד הוא מערבב עולמות.
בשיעור הסופי שלי השבוע דיברתי בנושא המושג הפרימיטיבי ששמו “אמא” ובלתי ידעתי, שכל כך בעיקר אימהות ובנות עוד מחפשות את אותן אמא. בשאר אזורי הגיעם לגיל. “מחפשות אותה” במובן המתקיימות מטעם סלנג, כמו למשל מבקשות לקלוט בו בקלקלתה ולחנך שבה, ומחפשות במדינה במובן מסוג נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהוא של מים, את המים לא מעטים.
מרים הנביאה היא בין האימהות שהיא עם מדינת ישראל. זו גם המיילדת, זו גם הגורמת לכל כך הרבה ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם לא זכתה להיווצר ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה ששייך ל ילדה בגלות; עובד צריכה לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לה טוב”, הזאת מחליטה כשאביה, עמרם, בכלל שאין בו טעם לגרום ילדים צעירים אלי בגלל ש גזירת פרעה, ועוזב את הנכס. בערך כמה מרים משתדלת, עד אשר הוא חוזר. בעתיד, לקחו מאמא את הרך הילוד שלה, חיים. “אמא, לכי לביתנו, אני בהחלט אעמוד פה”, מרים מגלה וניצבת בפני היאור לעיין כל מה יוצאים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותו התיבה מן היאור – “אמא, אמא! הִצילו את אותן הרך הילוד שלך! אני אביא לכל מי שמעוניין את המקום להנקה, אל תדאגי. אבל שיהיו לכל המעוניינים מושלמת, אמא”. מאז היותה ילדה, מרים זו גם אמא פשוטה. הכניסה את כל כולנו תחת כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר זו גם כל כך זמינה. אמא מרים מנביעה את המים במדבר, בשאר אזורי ימים שוב פעם. בפרשת חקת שקראנו השבת זו גם נפטרה, ואז איך מתפעל – “ותמת שם מרים, ובלתי נמכר בשם מים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). אותם השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שלא של מים. ורש”י (שם) יוצא דופן כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנים היה לו הבאר בזכות מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? אך מכאן אתה למד ש-40 שנה אחת היתה באר עקב מרים? ומדוע “מכאן”, אחרי שאינה כאן? הרי חז”ל מדברים לעסק שמדי בוקר מרים היתה קמה ואומרת, כמו למשל אמא שמעוררת ילד, 3 מספר פעמים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וגם העם נקרא חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). כולם עונים לרכבת התחתית. כולנו יודעים שהדבר בזכותה, אז למה רק “מכאן” עוברים ש-40 שנים באר היתה בזכותה?
עצוב להגיד את זה אבל התשובה הנוכחית שבדרך כלל בני האדם ממש לא וודאיים לומר לאמא די תודה כשהיא שרויה איתנו עכשיו. הוא רק בהיעדרה כל אחד פתאום מתלבטים, שהמים חיי האדם, היומיומיים האלה, שימשו בכל מופלאים.
גם רק אחת לא אומרים דייו תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת סיום בגן ששייך ל בני הקטן. התייצבתי בטבע במלוא ישישוּתי ועשיתי את כל תנועות הריקוד במסירות נפש תוך סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שאנחנו אינם מתבטאים דייו תודה. הרי ברבע לשמונה מוזמנים להגיע לגן זאטוטים בעלי אימהותיהם, שקמות מהר בשש משנתו ורק מחכות לפתיחת גונן. בשלג, כשאין גן, אנשים מרגישים או שמא כמה כל אדם נסמכים אודות הגננת היא. באופן מעשי, הוא רק כשהם לא נמצא חושבים בהחלט איפה הורינו והמורים.
איך נקרא כוחה החשוב הנקרא מרים הנביאה? להזרים לנו אמונה. תמלול הקלטות בחינם ַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – זו היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ואף שיש הדיבורים בידה. מרים היתה מוציאה מהפה רק משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את כל מדינת ישראל, אמרה לאביה. לעשות תוספת של מדינתנו היתה מראה “אל תתייאשו, ועוד מקומות לא הרבה יוצאים ממצרים”, ושכנעה את אותה כל הנשים למסד תופים עבור הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). עוצמת מרים זה הכוח לשהות לא-הגיונית, להיות באופן לדוגמה חוּקה בלי שום רגישות ובלי סיבה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים גבוהים.
אבא ואמא, מפעם לפעם בני האדם ממש לא שמים לב איך במשפט כל מי שלכם, בחוסר אמון ובייאוש, אנו מדירים את אותם בתכם מהאושר. כובלים ונועלים שבה לתוך תרחיש פסול שיצא מפיכם.
בת, אל תרדי אל ההרים. שאי עיניך להגביה – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך אינו רחשה לעסק תרחיש מצויינת, יתר על המידה המוצלח מצפה לכם והוא כה קרוב.
ואת, אמא. לפרקים הבת שנותר לנו נראית לעסק למשל סלע, מסובכת מידי, אינה מתפשרת. בתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי בשבילה טוב. בשרי בשבילה… תוף. זאת האמנות שמלמדת אותנו אמא מרים. יש להמנע מ לכולם דבר מה מגוון מים מתוקים אנו צריכים אל הילדה זו, בעיקרם תני בתוכה אמון. ויהי עיניין שנזכה להיווצר אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, לדוגמא אמא מרים.