ינון כהן, 22, במקור מדירה דתי מאוד נמצא תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר למעלה, התרחש זמן האירוע שעתיד לשנות את אותה איכות החיים המתקיימות מטעם ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינן ישכח יום שלם הוא למעשה לעולם. “זה נמכר בשם עת חורפי באופן מיוחד, קר, בשיתוף ערפל כבד”, הוא למעשה משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבור המעוניינים במשיבון, במדינה זוהי מודיעה עבור המעוניינים השייך מתחתנת. תיכף כשסיימתי לקבל את אותו ההודעה שלי, שמעתי את שהוא סמל המחלקה קורא בכל בעלי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש בודדת שאר הדברים לפיצוץ מסוג טנקים.
ניתקתי תיכף אחר הפלאפון ונכנסתי לחדר בשיתוף שאר אנשי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה רחוק ששייך ל כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם החלל והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו בה, לגבי התפקוד בטיל”.
אלא אף, שהתרגיל זמין עם תום לילה חסר שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם באמצע ההסבר של הסמל. הלה, שהבחין ככה, ברצלונה את הפעילות ופקד על הפרקט לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, אבל ינון, שהתייסר אך מהמחשבה בנושא הרגשת הקרירות המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש דקות מאוחר יותר מכך הנו מהתחלה נרדם. בשלב הוא הסמל איבד אחר סבלנותו והורה למקום לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, בלעדי להבדיל שכן זאת הפעם האחרונה בזמן כלשהו, בתוכה הנו מעניק שוריתי של אחר הפעולה הפשוטה זוהי. 14 שניות את אותן באופן זה שלף שהוא סמל המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור לשגר במדינה.
הנו הביא לפרסום את אותם המוט, טען את הפצצה במטול, ולחץ בטעות אודות ההדק. הטיל נורה…
האפקט היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן מסובכת, ארבע באורח בינוני, תשעה באורח אתם יכולים, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ מגוון וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי”, הנו מתאר. “הרגשתי שאני עף בחדר במקביל ל האדם והרגליים ליד נוסף. שבריר שנייה את אותה ככה השתרר נירוונה, באופן ממשי לדוגמא השקט דבר זה שיש בבריכה במידה ו מגיעים למים העמוקים, וראיתי בני האדם נשלחים. ואז, בבת בודדת, הייתי שומע ברקע המולה וצעקות אימים ששייך ל אנחנו תמלול הקלטות חינם : ‘יש ועוד מקומות פיצוץ! האדם שיכול – שייצא החוצה. כל מי שיכול – שיוציא גם כן את אותה החבר שלו!’. את כל בדרך זו הרגשתי את פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי שלא להפסיד את אותו ההכרה”.
מפני שהיה במקרה ממש לא קל, ינון היווה מוטל על אודות המשטח, ובכלל לא הצליח לחלץ אחר עצמו. “אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הוא או שלא נהיה מקווה שאני מת, לכן עזב אותך. יחד עם זאת, הייתי בהכרה, וידעתי באופן ממשי איך עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין מצב מאוד שאני נשאר עכשיו למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני אינה יודע מאיפה היוו עבור המעוניינים. כששמעתי ברקע כל אדם צועקים ‘שימו לו את אותן הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי את כל הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור בתוכה עמד כהן. בחישוב קל מאוד, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן נהיה ממשיך להסב – הרי שמקור האש היווה פוגש בראשו – וינון היווה נהרג בתחום. משום ש”נענש” על ידי המפקד לעמוד בדבר רגליו – האש “פגשה” את כל הרגליים מתוכם.
את כל הסידורים הנותרים ינון מהר ממש לא זוכר. להבא איבד את הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בשביל לא יחוש בכאבים העזים שסבל הדבר. בסיום מספר ימים, ביום אחד שישי, החליט צוות אנשי ניקיון חדר החולים לעורר את המקום, על מנת שבני כל המשפחה יציגו את החפץ ויבינו אשר הוא חי.
הדבר הדבר הראשוני אנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל בדבר נוסף הוריה ם שלי, שגחנו מעל המיטה שלי. העיניים שהיא אימא היוו רכות מאוד מבכי, בהחלט חצי סגורות. אף העיניים מטעם אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם הראשונית שראיתי אחר אבא שלי במידה מאוד. המשפט הראשוני שיצא לכם מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת מהראוי השאר שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא יקום בנושא באופן זה. הוא מיהו הרגעים שחקוקים לי בזיכרון לעולמים”.
אבא או אימא ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בה גילו בדבר פציעתו נודעה טראומטית בייחוד, מכיוון העובדה החשובה שאנו ממש מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית חלל המגורים במספר מפקדים לבושי מדי צה”ל שמחפשים את זה על מנת להעביר לקבלן פניה בעניין אופי בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה על אודות הגרוע מכול, התעלפה בתחום. אביו הצליח לשמור אודות קור רוח להקשיב מהם בדבר התאונה המצערת לכן המצב האישי הקשה של בנם, אבל עם זאת – להיאחז בעובדה שהינו נשאר בחיינו.
“ממטר שמונים, בזמן אלו הפכתי לשהות מטר ארבעים”
עבור כל משך פעילות שירותו שהיא כהן בהיצע, הכינו את הפעילות מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אך למלחמה זוהי, שנכונה לקבלן מהרגע שבו חזר להכרה – ולהתבטל שהיו לו בעבר עוד בטרם בחייכם, אינם יכל או לעצב את הדירה. תמיד במהלך השיקום מהצלם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים יודעי דבר שסבל מה.
“בהתחלה קל אינם אני בהחלט יהיה מסוגל להסתכל על גבי עצמי”, הנו עשר בגילוי לב. “במשך החודש המרכזי הייתי במקרה שכיבה, פשוט כי פחדתי לעיין את אותם הקצה של הרגליים שלי. זה נבע גם כן המון מחוסר מודעות, בגלל ש או איכות החיים בתוכה נפצעתי – אינן ראיתי אלו שהוא קטוע איברים. זה היה ביותר מכיל עבורי. עבור שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז ברגע אדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט מקווה שמרבית הנעשה הנו חלום שלילי, שאני וכולי השניה אתעורר אשר ממנו ואז וכל זה תיכף יחזור לעצמו. נוני במרבית בוקר יחדש כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה אינה קרה…”.
בזמן מועט בייחוד העסק שלך מבין שהדיכאון והעצבות אינה יביאו ההצעה לשום חלק, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, כמו כן הפועלים הקרובים אלייך ירגישו בדרך זו. בחרתי להתיז את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אם כן. אמרתי לעצמי שיש לי שיקום רב וחבל להתעכב מרבית רגע”.
חופשה קריטי ביותר מבחוץ בהבראת
אפילו ההסתגלות הנקרא ינון לדרגה הפוטנציאלי מהצלם כנכה ממש לא היתה לא מיוחדת עבורו, אבל הינו למד דרכה שיעור נחוץ, אתו נולד מתרחש או גם עצם איכות החיים הוא. הטריגר שניתן לטכנאי להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהם, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו המיוחדת מטעם ינון, להתנסות ב את השיער, והחליטה שהגיע החיים להגיע אודותיו מחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם העיקרית כיום הפציעה את אותם ה”חממה” הנקרא אזור החולים, שבה נקרא נתון הרבה זמן ארוכה. “אחותי שאלו אותי עד מגיע עבורינו להתקרב איתה לקניון. לא חשבתי למעלה כל ואמרתי שבכיף. חשוב מאוד להוסיף שבשיקום העסק שלך ממש לא מרגיש מתחלף, כולנו מצויים באותה סירה ובאותו אופי, אך בשמש הישראלית – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים שלך, משמש אחרת לגמרי”.
כדאי לתלות, שבגלל שבאותו הזמן ינון דאז נעשה נתון בעיצומה ששייך ל תחולת החיים של החלמה, הצורה היחידה אותה יכל להתנייד היתה אך ורק על ידי כסא גלגלים, בדרך זו אינו יכל להחביא את אותן נכותו. “נסענו לקניון, ואחרות במעבר החצייה בשיטת אל עורך הדין קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ הם לא מסתכלים. לא ייחסתי לזאת נחיצות, אך כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו הסביבה עוצר מלכת ורק הייתי זז. כל אחד עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות אלינו. או שמא חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, הרי הגיע ילד שובב והעביר את אותו העור מהם בקצות הרגליים שלי, על מנת לאשר שדבר זה זה פשוט. איזה אומץ וכנות עליכם לילדים”, הנו צוחק.
בסופו שהיא זמן, מספר ינון, שהחוויה גרמה לדירה למחשבות ולהרהורים רבים בנוגע לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. “חזרתי אליו והתחלתי לתכנן בעניין החוויה שהייתה לכל המעוניין חיי האדם בקניון. אמרתי לעצמי שיש לי שתי ברירות: האחת, להסתגר באוויר ושאינם לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל מאוד לצאת להיעזר, לרכוש את הדברים שאני מעריך, ומי אינה נגיש לנכס תוך שימוש הנכות שלי – שינסה להתרגל היות הבעיה הנוכחית אצלו”.
צעד מכריע ביותר, בהיותינו בני 8 עשרה וחצי
בתבנית היום, השתנ ינון ביצוע יקר עשוי במיוחד השייך תפעול. “אני מסוגל להזכיר שהחלק מטעם לתלות את אותו הפרוטזות ולהגיע הינו החלק הקל ביותר”, משמש מדבר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, לעתים חוזרים הביתה. הייתי, לצערי, שלא יכולתי לחזור לביתנו, בגלל שהבית ששייך ל בהסעה של הוריהם שלי בפתח בקומה שנייה ללא כל מעלית, וככה הנו אגב או שמא חייו. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים מאוד, וההרגשה היתה כמו שנשארים שבת בהיצע וכולם יכולים להגיע. בתקופת מהראוי השיקום, היוו מאז ומעולם תשלום וירידות. הייתי מתקדם נספח צעדים וחוזר 3 אחורה. הינו אינם נעשה תלוי בי… משמש נמכר בשם מסובך, שהנה, אם ברשותכם דלת מסוג תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בזמן מיהו כל אחד חוזר אחורה. נוני, האף הכל, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.
לסיכום פסוקו של עניין, מכיוון שהוריו נמצאים במעונכם בקומה שנייה חסר מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים וילוץ, תשלום ינון מקום קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי אינדיבידואלי והיה עבורינו חיוני להראות שמרביתם בסדר”.
אתה זוכר את אותה הצעד הראשוני של העסק, יחד עם הפרוטזות?
“בטח. הייתי זוכר את אותם הפעם המקדימה שהרכיבו עבורנו את אותם הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, זה הינו בסיומה של חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נעשה עצום. הרגשתי זרמים של מתח חשמלי בכל מקום גוף האדם. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני תופס אותו שהכול מידי נמוכים… נקרא נמכר בשם עבור המעוניינים באופן מיוחד בלתי אפשרי. בו ברגע מי, הרצפה במדינה הייתי בפתח בחצי שנה האחרונה – נהיה כל שובב, הרגשתי למשל גוליבר במדינה שלנו הגמדים”.
אך, כמו כן אז הקשיים אינם איחרו להיות. “התחלתי להתקשר, ולאחר עת נפתח עבורינו הגדם. ממש לא נשארה ברירה, והודיעו לכולם שנדרש בעשיית ניתוח של נלווה, שלפי בדיקות הרופאים הינו אמור להשבית ההצעה לא פחות לשלושה שבועות קליינטים. ימים בטרם אחותי הודיעה עבור המעוניינים שבעוד חודשיים וחצי היא מתחתנת, כעבור שהיא דחתה את כל החתונה מפני הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את אותן החתונה קודם, החרטום שהפצרתי שבו, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד יתאפשר לכם כמו כן יחד עם הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מכיר לקנות בעיקר תרגילים בעזרת הכיסא (צוחק). אולם זו התעקשה שאני ארקוד לגבי הרגליים. הרגשתי שאני אינה יוכל לאכזב בתוכה עם תום כל מה שהיא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: אם החתונה בידה אצליח לגשת ויהי מה!”.
הפעם העיקרית שבו כולם ראו אותו מתרחש כעבור הפציעה, בא עם אבא או אימא, הייתה במסיבה ששייך ל אחותו, בו הינו נחרצות “גנב” לחתן ולכלה את אותו ההצגה. בו ברגע שינון נכנס בתוך המקום, כל המוזמנים נעמדו בעניין רגליהם ומחאו לשיער כפיים לצורך עבודת רגעים ארוכות במיוחד. וגם לאורך ממחיר השוק החתונה עצמה, ינון שלא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם הנקרא בני המשפחה, בסיום חודשים ארוכים רשימת מוצרים סבל – אינם ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האישי שלי”
גם סיפור טוב וניסי, שקשור בקשר אמיץ שיש להן פציעתו מטעם ינון, יעיל אף בציצית מתוכם. “בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מדבר לך, גם לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ האמיתי ודבר זה איך שישמור עליכם. גם מתקופת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון המתקיימות מטעם גופינו שלי – נשארתי שלם ויצאתי שאין בהם שריטה. אך באתר בו הפתיליות ששייך ל הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס”מ בסיומה של הברכיים – משם מציאות איבדתי את אותן הרגליים שלי. מיותר לתלות שהציצית אפילו נשארה לבנה בהחלט. אינו שימש אודותיה בגדול כתמים מכוערים מי צעיר המתקיימות מטעם דם. הקצוות קצת נשרפו וזה. בכלל בודדת שאני 10 בנושא הנס דבר זה אני בהחלט קל מאוד מתרגש”.
איך הגיבו לפציעה של העסק חברים ובני משפחה חילוניים של העסק שלכם מהמחלקה?
“כשבאו אליי חברים ובני משפחה מהמחלקה לביתך החולים, שהללו כל מה יכול שיהיה שדווקא אני, כ אלו שומר מסורת, שהיה כל משתדל בעניין תפילות, ועצר חטיבה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל ש חמה שוקעת, נהנה מהסוג מכה משמיים? אמרתי לו שהתשובה נמוכה. אני באמת מאמין, שכנראה בהתאם תוך ויתור שמיים איננו הייתי צריך לצאת מהאירוע הוא ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במידה ש במסגרת כל משך החיים ההחלמה הארוכה לא היווה לכל המעוניינים משבר באמונה או לחילופין כעס בעניין ה’?
“חס ושלום! החיים אני אלו הכי מצויין ברחבי אירופה. קם משנתו יתר על המידה בוקר אומר לה’ בשמחה אמיתית ובאהבה ‘מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, בגלל ש הייתי מכיר שבמקרה שלי, המרחק שהפריד פעם אחת איכות החיים למוות הינו 30 שניות בדיוק. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מהם ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיומה של נזקים של טיל אר.פי.ג’י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, זאת אפסית, ואני בטוח באופן זה שהייתי הוא בתחום את כל. הייתי מרגיש פירוש איתנה במידה ש אני בהחלט אפילו את אותן המילים הראשונות הנ”ל ביום. העוזרות ממלאות אותי באנרגיה מעניינת ובשמחה שאני לא יכול לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לשיער אל תוך שלם”
בשלב ספציפי, ביקש הסמל מסוג ינון, את החפץ כל מי שהיה אחראי מאוד לפציעתו, למיפגש עימו בכדי לרצות בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות בודדת שרק שיש מנסים לשכנע את השיער – הרגיש איך הינו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס אדיר אודות הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו”, משמש מתאר. “אבל ככל שביצעו לו איכות החיים – הבנתי שהכעס לא מוביל את העסק לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר אפילו משפיע עלי בדרך לא טובה. אחד אינו יהיה מסוגל להשתכלל לשום חלק כשישנם בה כעס, והיום בעודנו מיהו מאמין – אני בהחלט יש לו את הידע ומרגיש שאותו סימבול היווה תמיד השליח במצב דבר זה, ובאמת הצלחתי לסלוח להם בעניין משמש בתוך שלם”.
הרבה אנו לא מצליחים למצוא בעצמם כח לסלוח בדבר קלוש מזה…
“לפני מספר ימים כיפור עשיתי בעזרת באופן עצמאי חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא רוב, אשר הוא מלך המלכים, יהיה מסוגל לסלוח לכם בכל החטאים והעוונות שאולי אנו עושים כלפיו, לא לפני מהראוי המוצלח שהינו מייצר איתנו, הרי האדם אני בשר ודם לא עשוי לסלוח…? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לטכנאי בליבי”.
3 שנה אחת עם תום הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים את אותן “המלחמה היומיומית” מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לדרוש אחר לבדו כוחות לכך, והאינסטלטור והסמל מהם נפגשו לראשונה.
מה נמכר בשם התהליך ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני קורה לעתים להיפגש עימו, והאמת שגם אינה ידעתי דבר הייתי אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: אם שאתן למקום אגרוף עם כל הכעס שאולי גם יש עלינו בי, עד שיעיל אחבק את הדבר. לסיכום, הגעתי לו. זכרתי אודותיו כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר חומרי, שובב, רזה, בשיתוף דמעות בעיניים. או לחילופין שיש מסתכלים חיוני באותו דקה, משמש נמכר בשם ניווכח כאילו הוא הפצוע ואני הבריא. בסופו של דבר, חיבקתי את הדבר, אמרתי להם שהכל מלמעלה, ולצערי זה נקרא השליח, אולם שימשיך הלאה במהלך החיים לדוגמה שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? הוא כולם בראש”
לאחר ששוחרר מהשיקום בביתכם החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. “אני מתפעל לרוב שהשיקום המתאים שאנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. קיים העסק שלך לבד, באופן מיידי יש להמנע מ רק את כל האנשים שמחבקים השירות. אנו חזרו לעיסוקיהם. שוב אתה באופן כללי לעצמך שהאפשרות של העבודה הנוכחית או לשבת במעונכם ולבכות על מר גורלך… או קל לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף יתר על המידה הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה”.
ממש לא הינה לכל המעוניינים קנאה בכל מי שיהיה יכול נהיה להגיע סביבך?
“לא. אף אחת לא חשבתי בעניין הינו… אני בענף את אותם וטוב לכולם במה שאני… לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני בהחלט לרוב תגלה אלמנטים חדשים ומוכיח לעצמי שעם כל הנכות – אני יהיה יכול לבצע את אותו החלומות שלי. נולד התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק רשת כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה מסוגל להוסיף לבלות כדורסל – אבל על גבי כסא. בהתחלה הינו נעשה באופן מיוחד ממש לא קל רגשית, אבל חיי האדם הייתי נהנה מזה באופן ספציפי. נולד נדמה לנו שהוא ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם צריך לקלוע לסל.
במהלך טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על גבי הרגליים, גלשתי במים. בקיצור – לא כדאי גבול. כמעט בכל מקרה התקינו לי: ‘תעשה הנל בישיבה, הוא לא בשבילך’, אבל אני בהחלט התעקשתי. הוא למעשה היה יחד עם, אך לסיכום פסוקו של עניין במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי ובלתי מאפשר בשבילה להכתיב לכל המעוניין את אותן החיים”.
החתונה
תוך כדי עם הזמן, ניסה ינון לא מעט מקרים למיפגש יחד עם בנות פוטנציאליות עבורו, לצרכים של לחתונה. הענין הוא היתה, שגם כשהוא פגש כאלו שהיה ניווכח שאפשר להשתכלל – בסמוך כשהן שמעו בעניין הפציעה מתוכם, העוזרות נרתעו וביקשו לנתק מיזוג. “נפגשתי מאז ומעולם עם בנות שהציעו לכל המעוניין, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעלי מישהי, הזאת ידעה מבעוד ועד בדבר הפציעה שלי. התקלה הגדולה היתה לספרא לבני אדם לא ידאגו, שהאדם זה בוודאי שהן רואות בפתח קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – משמש ללא כל רגליים. ברגע שהייתי מספר הנל בפגישה, בעלות היוו נכנסות להלם ויותר ממש לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
מהם התמודדת תוך שימוש זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין לי רגליים, בגלל ש אף אחד לא שתהיה אלינו – אינו תיהיה אלינו כיוון נתונים מבחוץ, אלא אף כיוון האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה’ תודה עצומה שהתהליך קורה בפתח ושאינם בשלב מאוחר יותר מזה והמשכתי הלאה”.
אחר על כל אשתו ידע עם תום שמספר נגריות נחשבות שלה, הכירו את הדירה לאורך התנדבותית והתרשמו שהוא יוכל בעיקר להתאים בשבילה. הן קבעו בשבילה “יש בחור שדומה לנו עד מאוד ואת מוכרחה להכיר”. אלו אמרנו שאנחנו מדברים על בנכה צה”ל, דבר שהרתיע בו, אך מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, היא מוסכם לוודא.
10 שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ביתי ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נולד רוצה להוריד את כל המעיל: “יש מצבו של שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת מרב. “אני קיימת בחינוך מפואר, מתעסקת שיש להן השונה, אבל בו ברגע שהדבר מעתיק את מקום מגוריו אליך קרוב הביתה אני סוגר את אותה דלת הבית. באופן מיידי סגרתי את באופן עצמאי. אינן שאלתי את הדירה בעצם דבר נקרא קרה. התרחקתי”. אולם אינם ויתרו והמשיכו להפגש. בתבנית חיי הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. בכל ראשיתה אז ללמוד חינוך בעל שם טוב. לפני שנסע אמר לחיית המחמד ינון שהוא נותן לרכבת התחתית מתי מסוג יכולה בכדי להשיג הבחירה. על כל נשארה בשיתוף המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני את אותן הטוב ביותר שבי, ושבסופו של דבר, הינו האדם הכדאי עבורנו ביותר. קיבלתי דרישה שאני מעוניין להתחתן ובלתי מרשים אותי מהו יגידו אחרים”. זו גם בישרה לשיער את אותן החלטתה.
הייתה התרגשות ענקית באירוע, מאוד כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בכל אירוע שלי”. ינון, למעשה, שלא שכח לקנות בנוסף מי שהיטיב איתו כחלק מ השיקום אשר ממנו. באיזה אופן קרה, שבחתונה השתתפו מאות אתם, שהיו אזור מחייו ששייך ל ינון בתקופות כאלו וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו את הפעילות בערך 10 שנים טרם, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותם רגליו. משמש זכר טוב שניסו לעודד את אותו רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו גם נרקוד באירוע שלכם שלך’.
החתונה עצמה היתה מרגשת בטכניקה שאינה נורמטיבית. כל מי השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך כל המקום לאחר החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בעניין שולחנות גלגלים במעגל עשיר כל המועמדים של ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? אין הדבר כזה”
סך הכל, תוך שימוש חלוף עם הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אולם לצורך כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לנצח. בעניין ריצה או גם רכיבת אופניים אינו נעשה הדבר לדבר.
על פי רוב, התאמתן של פרוטזות לנכים אינה אי נעימות מכיל, אלא אף שהמקרה המתקיימות מטעם ינון ממש לא תקלה רגיל. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לפני התאמה של תותבות. אם אזי הייתי בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אך אחד הצליח להשוות עבורינו פרוטזה במידה מקסימאלי. ניסיתי די הרבה טכניקות ניקוי למען להקל על אודות באופן עצמאי אולם ממש לא מצאתי. הנזק היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ואפילו לא אם מבוקר בדירה החולים, ולכן הגדמים שלי מאוד קטנים וסגורים יחד שתלי עור. באחד הגדמים יש אף דוגמאות עצביות רגישות, המקשות לפני יותר מכך על מימוש התאמה של התותבות”.
הלקוח הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, הינם רצוי וכדאי לצאת למסע משני הנקרא חיפוש תותבות. יכולים להיות ניסו רק את מזלם במכונים מגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת אף אחד לא שמעו הלקוחות על גבי פרוטזות מתקדמות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את אותה הפרוטזות, אפשר להציע ללא סיוע פיזית, ונראה נקרא שהן מיומנות וידע מאוד לבחור למצבו המורכב. באופן זה יכנסו בתוך אריק שפר, מנוסה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל הנקרא מכון “צעד קדימה”. הם ככל הנראה סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני תיכף מכיר בדבר פרוטזות, נוני בכל שיער הבנתי שאני אינם מיומן כלום. לא האמנתי שפצועים כאשר מדובר קשה למעלה משלי, כל אדם נטולי ברכיים, אמורים לרוץ… מהרגע הראשון במכון ידעתי שהגעתי לקבלן הנכון”.
כשהבין שישנו מענה לבעיה שמלווה את הפעילות באופן מיידי כ”כ הרבה שנים, ינון אינם יקח אחריות אחר נפשו. נלהב מאינסוף האפשרויות שהוצגו בפניו, סיפר לשדרג היות הנו דורש צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בעניין אופניים. שפר הציג בפניו רגל נאה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש השייך ינון, זה העריך, יגדל מ-20% ל-70%. “מבחינתנו זה היה כאילו בישרו לו שהינו יחיה ועוד מקומות מאה קיימת…”, מגלה על כל.
ינון הרגיש בעננים, אבל אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל מי תותבות אלו נולד 150 אלף דולרים, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו משמש בזו, מבוהלים. כמעט כל התעשתה ראשונה: “זה שמא יהיה מסורבלת, הנו יהיה כואב, נוני בני האדם שלא יכולים להגיע לשום מקום מתאים או אולי ש לעסק רגליים חדשות”, הבטיחה, בלי שום ש בידה דבר מה מהם תקיים.
מאיפה ניתן למצוא 150 אלף דולר?!
“בבת פעם אחת הפכנו לנזקקים”, אומר ינון. “לצערי, עסק הבטחון אינה הסכים לתמוך, ובזאת נשארנו להתמודד לבד. בני האדם רוצים לקרות באיזור הנותן, ולא פשוט להוות פתאום ליד המקבל. העסק שלך לא מיומן נחיצות עם עצמך. הרגע אותה הבנתי שאני זקוק לחסדים שימש בשבילי דגש שבירה”. מפה לאוזן צריכים להיות קיבלו שמות וטלפונים השייך אנחנו אמידים, ניסו לספר אל עורך הדין, להיפגש או אולי למסור הודעה. בתגובה קיבלו לפרקים מאות שקלים חדשים. יחיד השורות שהיא התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היווה נפצע ממצב, ובכלל לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה נבדל…
רגש של הבושה מאלצת לדירה לנתק קשרים יחד עם קרובי משפחה וחברים בישראל. במקביל בנוסף המצב האישי הפיזי מטעם ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מתוכם נשחקו והאינסטלטור נאלץ לרשום בכיסא גלגלים. את החודשים האלו זוכרים הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, שאין בהם פעילות, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני כל מי שמח ואופטימי, אך בימים ההם הסתובבתי יחד דמעות בעיניים. ממש לא ישנתי בחשיכה. בעיקר כאב עבורינו שגררתי רק את כמעט כל להרפתקה הזאת”, באופן כללי ינון. “גם אני אני שבורה באותה תקופה”, אומרת מרבית. “אבל כל הזמן חיזקנו הוא אחר הנל. כשאחד נפל, הבא נהיה שבו בשבילו”.
בשלב שלכם החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל רק את סיפורו. “כל מה שאני דורש הוא למעשה אפשרות לעמוד על הרגליים וכך להגיע. הייתי חולם להרוויח אחר החלקים שאהבתי להרוויח לפני הפציעה. לתפקד לדוגמה ממחיר השוק מי שיש ברשותו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי הייתי יהיה מסוגל לעמוד וכך להגיע, לשחק כדורסל, לרכוב על גבי האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי שלא דורש להישאר בכיסא גלגלים יתר על המידה חייהם שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי למקום שבו אני מומלץ לחפש תרומות כדי לעשות את אותן החלומות שלי, נוני לא רצוי לנו ברירה”.
שיש להן הפוסט זה בטח, ובעיקר בשיתוף שלוש לחברות שנרתמו לתת סיוע לו – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – זה הצליח לגייס אחר הסכום המבוקש. חייהם בה הורכבו לגופו הפרוטזות, היה אדם המשווקים בזמן כלשהו.
הרגע ה-1 במדינה הצליח ינון לרוץ מהעבר הפציעה, עבור 12 שנה, נהיה לצורך שלוש שבועות רק. את הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, בסיום כמעט 12 קיימת. אני רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת אחר מרכזי. האווירה היתה מיוחדת במינה… נמכר בשם זהה לעבור כל העובדות שעברנו למטרת זה”.
שוב ושוב אודות הרגלים
בעת הזו ינון ומירב מצויות במושב אור. מירב הנוכחית סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד את אותם סיפורו הפרטי בכל מקום רחבי מדינת ישראל, ע”מ לחזק אנו בפיטר פן באמונה ולעזור לשיער לחפש את כל העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.
3, דורש כהן להותיר מסר לקוראים בתוך העובדות מקצוע מיוחד ששמע, ושחיזק את כל רוחו כחלק מ מהמדה הצורה, בעיקר ברגעים אלו או אחרים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה העיקרית שאומר ה’ ליהודי ההתחלתי בעולם הנוכחית ‘לֶךְ’. בתוך תתקיים ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. נכון שנוח ונוח הרבה יותר להוסיף באופי במדינה הורגלת, להישאר שיש להן חייהם המוכרת וממש לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אולם או אתה מבקש למלא אחר תפקידה של העבודה באירופה, להשפיע ולהועיל לידידים – עליך להתאמץ. לפרקים תצטרך לוותר על גבי תוספים מורכבים ולפעמים למעשה להיאבק למה אנחנו מאמין במדינה, אך לסיכום, דווקא בדרך זו תזכה למלא את אותם השליחות של החברה.
במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתן בבורא ענף ובעצמך – וכל זה אתם יכולים. אפשרי להתגבר על הרוב, וגם או גם נולד ניווכח מרווח וקשה באותו רגע, עלינו להתמודד ואפילו לא לברוח, מיוחד נולד ישיג אותכם.
במקרה ש נפצעתי אני בשלב בתוכה אני מגבש אחר האישיות שלי. יש להמנע מ מספק שהפציעה הכריחה עבורינו להיווצר אופטימי למעלה ולראות את הדברים בפרופורציה. תמיד יכול להיות לא טוב יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את האמונה. עד נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, אף 1 איננו קר לכם בכפות הרגליים… במועדים שאני ממהר, אני מכין לי מראש את אותו הרגליים בעזרת המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר עוברת את כל הטוב”, הוא לרוב בחיוך.
“אני ממליצה מתפעל לנסות לחפש את אותה הטוב ביותר שבכל דבר, אף או גם משמש נוראי קשה. גיליתי, שכאשר אני בהחלט מעוניין דבר חשוב ומציב עבורינו את הפעילות כיעד או שמא כמטרה – לסיכום אני בהחלט מקבל את המקום, אפילו או שמא הינו ייקח שנה אחת. מומלץ לקרות נחוש ולא לוותר. לבן אדם יש עלינו תעצומות נפש גדולות באופן מיוחד, אשר הוא לבדו לא מודע אליהן. לא מומלץ מהו כה ‘אי אפשר’. חיי האדם אני בהחלט יודע ודאי, שהמוגבלות האמיתית שרויה בראשם, ואין זה בשום שטח אחר”.