כשהפגישה מידי מתוקה, הפרידה יותר מסורבלת.

0 Comments

מדרש מכובד מסביר בשביל מה חג הסוכות מתארך ביממה משני, בעלי התוספת של שמיני עצרת – שמהווה חג באופן אישי, על דיניו ומנהגיו. המדרש מדמה את אותו א-לוהים למלך שבניו מתוך אתרים אחרים להיפרד מהצלם, בסיומה של הזמנה כיף, והטכנאי מפציר בתוכם להישאר לפני יום שלם מי ואומר: “קשה עליי פרידתכם.” המדרש זה בוודאי תמיד טוב את העסק ונראה עבורנו כמו המקבילה היהודית למייל שמסתובב היום: “אם לא-לוהים היה מקרר, התמונה שלך היתה תלויה לרוב אודותיו.”

אף אני התנסיתי הקיץ ב”קשה עליי פרידתכם” משל עצמי. בתי וחתני, שמתגוררים בישראל, יגיעו לביקור – זריז יתר על המידה – בעלי הנכדים. תכנַנו כמעט לכל מספר ימים תוכנית פעם אחת רחבת ידיים, אבל סבירה, ובשתי השבתות אשר בהן צריכים להיות שימשו אצלי, הזמנו את כל המשפחה המורחבת. כדוגמת אלו היוו זמן קבוע רועשים, מלאי בלגן ומאושרים – מהם שהדגיש את הקונטרסט מטעם הפרידה והפך במדינה להרבה יותר כואבת.

שלושת הנכדים הילדים יותר מכך נופפו לכולם שלום עליז בשדה התעופה, אבל בן השש התחיל לבכות והרכין את כל הראש, אינו יהיה יכול להסתכל לכל אחד בעיניים. נקרא לעקל שזאת אינו פרידה שהיא “להתראות בקרוב”, ושהפעם האמורה תראה יש אפשרות ש בעיקרם פסח, כל עוד 8 חודשים. אם אזי, תינוקה בדירות מיד אינה יזכור אותכם, ובעל בת השנתיים, שבמשך שבועיים אינם הזיזה את אותה ידה כל, יהיה עלינו לעשות כימיה מחודשת.

נמצא עבורנו, שאם לא היינו מסתדרים מידי גבוה יחד, שימש לעסק ניתן בהרבה להיפרד. עוצמה כאב הפרידה הולכת ביחס לייב להנאת הפגישה.

כשהם לא קיים, שיחות הטלפון שלנו נשמעות בערך ככה…

אני: “שלום מותק, זה אמא. העובדות הייתה השבת?” הבת שלי: “השבת… – אוי איננו. אמא אני בהחלט צריכה להיות מלווה ללכת! בנימין תעזוב את אותן הפטיש זה בוודאי מייד!!!”


המצלמה במחשב אינה הרבה יותר מעולה. הבת: “מי מבקש לראות מקרוב את סבתא במחשב? תמלול הקלטות וואטסאפ אינה. שלמה, הסיכות האלו לא ממתק!” כמו שהבנתם, השיחות שלנו שלא רבות, אולם אתם תופסים בנושא איחוד קבוע. תוך שימוש ואני מנחשים שלמרות וכל זה, בין במשך שבוע הקטנים נזכרים כל מי אנחנו, ומדי פעם, כשהם רטרואקטיביים, בתי ואני מנהלות שיחות רבות מלב אל לב.

במקרה מוגדרת, יתאפשר לכם לסגל אחר השיחות האלה לתפילות שלי – במשך השבוע הן כדלקמן קלוש מהירות וחפוזות, אך בשבתות ובחגים הייתי יש בידי להאט. הייתי אופנה לא-לוהים על כל החלקים מצויינים במערכות ומבקשת ממנו לשמור בעניין אנו. יש צורך לכל המעוניין דוגמאות מיזוג קטנות יתר על המידה השבוע, ובאירועים יוצאי דופן אני יוצאת מוצלחת למסד שיחה אמיתית יחד אבא שבשמים.

אולם חג הסוכות הינו בהרבה יותר מושלמת משיחת פלאפון – הוא למעשה ביקורת טבעי. בחג הסוכות אנשים יושבים יחד עם א-לוהים בסוכה, בקִרבה תמידי לביקור המשפחתי השייך בתי אצלנו. וסוף החג קבוע לנסיעה לשדה התעופה, להיפרד מהילדים ומהנכדים שחוזרים לביתם הרחוק יותר מידי.

הרגעים הנהדרים בעזרת כל-כך מוצלחים, שהפרידה כמעט שהיא לא נסבלת. ועל ידי כך, בייחוד בסופו של דבר החג, הייתי נזכרת באותו מדרש. סוכות שלא מתחלף מהביקורים המשפחתיים האלו. בסיומה של כולם, א-לוהים מתגעגע אלי למשל שאולי אנחנו מתגעגעים ללקוחות שאנחנו רוצים.


הרמב”ם מסביר שאולי אנו אמורים להתגעגע ולהשתוקק לקרבת א-לוהים, לדוגמא שהיינו מתגעגעים לאיש אהוב. וזה רגש הדדי. עד אנו מבלים את אותם סוכות בסעודות משפחתיות, שיחות ושירה יחד בסוכה, אנו יוצאים אליו חוויות משותפות וזיכרונות מתוקים שיתנו לנו את אותו הכוח להחזיק בסיס עד לפעם הבאה שבה חאפר לשהות מהתחלה בשיתוף.

שמיני עצרת. יום שלם חג המוקדש מהמדה לחלוטין להיפגש באזור הקרוב תוך שימוש א-לוהים, עוד עת מי מעורב ומתוק, בלי שום מאנשי מקצוע מתווכות כגון סוכה או גם שופר. הזו התחברות טהורה. מסובכת עליי פרידתכם, מפני שהיה לנו בכל מצויינת בשיתוף.