נבדק חמש רעיונות שונים בהתייחס למידת היסוד:
חיבור שמים וארץ
“לך ה’ המיוחדת והגבורה והתפארת והנצח וההוד, היות כל בשמים ובארץ לעסק ה'”. (דברי הימים א כט, יא)
פסוק משמש מונה 5 ספירות, וממנו כל אחד עוברים תהליך, שכל מה שמצוי בשמים ובארץ שייך ליסוד.
ה”תרגום” – התרגום המסורתי המתקיימות מטעם התנ”ך לארמית – מדבר את כל הפסוק במשמעות, שא-לוהים מאחד אחר השמים ואת מדינת ישראל.
פסוק זה מתאר אחר החזון של האישית, שא-לוהים יכול להחדיר רוחניות בתוך מציאויות גשמיות ולתוך יצורים ארציים. ממחיר השוק המושגים הנעלים והמופשטים שבעולמות הגבוהים בהרבה, רשאים להפוך להפריד מהמודעות והתפישה המוגבלות של החברה.
מדי המצוות המוחשיות – הנחת תפילין, אכילת מצה, צדקה ואבלות – נובעות בגלל מושגים רוחניים נעלים, שמידת החומר תרגמה בקפידה לפעולה הפיזית הראוייה.
כמו למשל, תקשורת רציונלית בעלי א-לוהים, מוצאת אחר ביטוייה בתפילה בקול, לעומת שתקשורת מסוג רגש טהור, מחוייבת לחפש אחר את אותה ביטויה בקול השופר.
הכמיהה הפנימית במיוחד שהיא הנשמה, להשתחרר מכבלי הגשמיות ולחזור למקורה הא-לוהי הטהור, באה לידי סימבול, בהתנתקות מהגשמיות ביום אחד הכיפורים. הקשר פעם הבעל לאישה נוצר והיה אם שלהם מתחת לחופה, בעוד שהיכולת להתיר חיבור הוא, כרוכה בכתיבת הגט.
מושגים מרוממים השייך “צדק” נוצרו וקיבלו הדירה, או שהגיעו לכאן בפרטיהם של הדינים הא-לוהיים – הזדקקות כששור נוגח וכשאדם גונב.
בין א-לוהים לעובד
מידת הידע בשלמותה, נושאת את אותן סובייקטים המתקיימות מטעם הקשר אחת בלבד הא-ל לאדם:
כל הנבונה הא-לוהית (שיועדה לקשר הדדי יחד בני האדם), זה הוכללה לתוך התורה. אבל חלקה בגלוי, חלקה ברמז וחלקה במידה מוגן, נוני כולה מוצאת את כל מקומה בתורה.
הרמב”ם מעביר, שהפסוק “לא בשמים היא” באופן כללי, שהתורה ניתנה לכל אחד בשלמותה ומאום ממש לא נותר מאחור.
התורה זו גשר בודדת א-לוהים לבן אדם וככזו, כוללת מקימים של שניהם – מצד האדם זוהי כוללת “דברי א-לוהים חיים” ומן הצד נוסף, זוהי קשורה בשפת אנוש. כמה עולה ספר תורה הא-ל מתוארים במדינה במונחים אנושיים כגון: יד ה’, פי ה’ ועוד. כל זה אפשר, בגלל שהתורה נכונה באופן גבוה, הן לאמת הא-לוהית ואלה לשפה המובנת לאיש.
משרדי התיווך שבאמצעותו ניתנה לכולם התורה משמש חיים רבנו, שמתואר בדרך של א-לוהים במלים: “עבדי איתן, בכל ביתי אמין הוא”. לא רק ממש לא מבצעים נמצא מדי החלפת מכוון או גם סילוף המתקיימות מטעם התורה, שהועברה לארץ בדרך של משה , אפילו שהבנת התורה מתוכם ותפישתה, שימשו ברורות וחדות כתער. התלמוד אומר ש”כל הנביאים נסתכלו באספקלריא [זכוכית] שלא מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה”(יבמות מט, ב). – ובמלים שלנו, כל הנביאים חזו את אותו נבואותיהם כאילו ידי , מלוכלכת שערפלה את אותה ראייתם, דוד רבינו לעומת זאת, ראה את הדברים כאילו בידי אחת מהטבע מכול רבב, עין בעין.
איך, באופן מסוימת, חומר ההחלקה (הספירה התשיעית), הנוכחית המידה הא-לוהית האחרונה. זוהי מסכמת המכילה שבה, רק את שלמותה של האינטראקציה הנקרא הא-ל עם האדם וככזו, מתרגמת רק את כוונות האינטראקציה למושגים מוחשיים וברורים עבור כל מי. תרגום שאינו מוסיף או אולי גורע מתוכנו שהיא הפרטים שונה והוא לא סוטה ממנו או מסלף את המקום.