בכלל שנה אחת יאריך, הייתי חוגגת, ביני לבין פרטית אחר חג ההצלה הפרטי שלי. אני בהחלט חוגגת ביום זה את אותה חג החירות וחג האומץ, את אותה היכולת להאזין לעצמי ולדעת לבחור האחריות של בנושא פעילות.
ביטלתי ספר תורה מחיר , באיסרו חג של שבועות, תשעה מספר יום שלם לפני שמחה כלשהי החתונה. אחרי שהכל מהר נמכר בשם סגור וההזמנות הספיקו להגיע אליו יעדן.
אינו הייתה זו בריחה הנובעת מפחד להתחתן או גם פחד להתחייב, היווה הנו האומץ לקחת, כנראה בפעם הראשונה בחיי, במה שטוב עבורינו ובכלל לא במה שאני חושבת שטוב לאחרים שאעשה.
באותו איסרו חג איכשהו, בחמלת ה’ עליי, הפנמתי שאם אמשיך לראות ולחשבן מהם יחשבו עלי ואת האדם אני בהחלט מאכזבת, שאם אתעקש להישאר שלימה מבחוץ, וממש לא להישבר ולהודות שהרי, טעיתי, אני בהחלט חסרת אונים ומנסה לחשב עבור המעוניינים מסלול מאריך. משהו בתוכי ימות. והמשהו זה נקרא אני בהחלט.
פתאום הבנתי שלמעני ולמען משך החיים אני בהחלט וכרחה לנפץ את התדמית הנוכחית שבניתי סביב פרטית, התדמית הנוכחית שמשדרת עובד ומשתמש חוסן וחוזק, ושליטה הוגנת. ואם אתעקש להישאר שבויה שבה – לעולם שלא תתגלה מרכזי הפנימית, הנכונה מאות רבות מאות רבות של מונים, המעזה להראות שונה ונשענת בעניין ה’.
אזרתי אומץ ליהנות מ כתב אחריות אודות חיי, לבטל את אותן המהלך הטבעי שהוביל ההצעה אל התהום. וניצלתי, בהחלט ברגע האחרון.
נולד אינן נעשה אפשרי. ואפילו את אותה כך היווה מורכב בשאר אזורי. עברה עלי הרבה זמן משפילה וכואבת בה ברחתי כמעט מכל פגישה בעלי כל מי שיכול היה להיעצר ולשאול אותי – “היי, את כל דאז דקה מתחתנת, לא”? או “את שלא היית אמורה להתחתן”? אולם הנו שלא עזר לכל המעוניין, ומצאתי את אותם עצמי ברחבי יום מספר מיקרים בסיטואציה המתישה הזאת, מסתבכת תוך שימוש בתוכה תדמית שהיא סגנון שנסדקה מרגע לזמן יותר מזה וכבר היתה ממילא מרוסקת.
עפ”י רוב יותר בהמשך, אני בהחלט זקוקה לאותו ניתוח של אומץ, לאותו ניתוח של עזרה עצמית ונטרול רעשים חיצוניים ודמיונות שהיא “מה יגידו”, אני בהחלט זקוקה להשליך מתוכי דאגות נכנסים ואמונות מגבילות מסוג כל מה ישמש אם…ואולי שוב…ומי הבטיח ש…על מנת להסכים ללב המפרפר לתת אמון ולהתארס שוב.
כמו כן בפעם הזאת זה אינה נמכר בשם יתאפשר לכם והעבודה היתה מייגעת, אבל אף בפעם הזאת זה השתלם בכל. מבטיחה.
את הדירה ביצוע אני בהחלט אפשר לראות ושוב בהחלטה לשדרג את אותו הזוגיות שלי ולהעצים במדינה, בהחלטה לעזוב מקום מתאים פועלים או איננו, להאריך חופשת לידה עד לא, לספרא אחר הטקסט דבר זה עד אינה. הכרעות לגבי החלטות שדורשות העזה ואומץ, שנפטרים מ הפחד מכישלון והשתקת הקולות המפחידים אילו של “כולם”.
בגלל ש בסוף בסופו של דבר, ביום אחד שבית הדים אעמוד רק הייתי חשופה לחלוטין בוהה מול מלכו ששייך ל תבל, ואם זה דבר שרלוונטי בעיניים המתקיימות מטעם נצח, הנו כל מה שרלוונטי גם כן בפתח. ורק נולד.
עלות ספר תורה שפיגל-טוניק זו גם שיש לה הבלוג לשהות אישה