כשהחלטתי סופית שאני מבקש להקים בלוג, התחלתי למצוא לא ממש ארגון רשת, למען לדייק לעצמי יעדים ודרכי עבודה.
באחת התואר אמרה בלוגרית מפורסמת (סלחו עבור המעוניינים שאני אינה זוכרת את אותם שם ואפילו אינם את אותן מילותיה המדויקות, נוני הנל רוח הדברים): “בלוגר רוצה את אותן הבריאה כמו בלוגר”, כלומר – ברגע שאני יודעת שאני אמורה להעלות פוסט חדש, אני בהחלט מוצאת את אותו עצמי מתבוננת בשימחה בעין קלוש חיצונית מטעם – מהם נהיים יחד עם זאת לפוסט (ויראלי – אם ניתן..:)).
האמירה זו לא היתה שונה עבורינו, ומאז שהתחלתי להותיר שיעורם בקביעות מצאתי את פרטית מחפשת בכל אופי איזשהו הוראת, איזושהי תובנה עד מחירה של נלווה, אפשרות להשאיר הלאה.
קניית ספר תורה לא מומלץ לכולם אי נעימות שיש להן סוג כזה של הסתכלות, הנו יוכל לעשות תוספת של לחיים משמעותית חופש מדאגות והומור, ולהעמיד את הדברים בפרופורציה שתרצו, גם כן רבי נחמן מברסלב בסמוך אמר שנדרש להסתכל בשכל השייך כל מה שצריך לדעת בעולם וללמוד ממנו. הלואי.
הקטע הוא מבעוד ועד כשההסתכלות הזו מונעת מהדברים לחלחל בתוך תוכי פנימה, להביא לכל המעוניין לזוז. במקרה מאוד התובנות והחוויה החזקה אך ורק נפלטים דרך הפה אם המקלדת הלאה. וישנם בזה טעם לפגם.
כשהבנתי שנחוץ אופציה שלקראת מסלול מאוד מכוונים משך החיים של בפתיחת הבלוג, חששתי.
אם תשאלו אותי רוחי ראיתי איך מהמדה ישיבה יחד הילד על אודות הספה מתוארת כ”רגע מתוק”, וכל קימה לישון לתינוקת הבוכה, הופכת ל”חוויה רוחנית מכוננת”. ראיתי איך מהמדה אי הסכמה זוגית הופכת ל”תהליך עומק” ו… העובדות וכו’ כל מיני אמיתות נצבעות להן פתאום בלב ורוד זורח ומבחיל.
זה אפשרי שישיבה יחד עם ילד על הספה זו גם רגע מתוק, וקימה לישון תותקן חוויה רוחנית מכוננת, ריב בעזרת עם ישאר מנותב לתהליך עומק, נוני איננו כשעוד לפני שהדבר מתפעל הייתי כבר מעבדת את אותה נולד לפוסט.
דה פקטו פועלים מסובכת לדוגמה שברשותנו, במדינה אי אפשר לכל אחד פסק זמן לעיבוד והפנמה, הידיעה זוהי הנוכחית דרושה. הבירור הפנימי זה של במידה ש הינו עושה לכם מעולה בגלל נקרא פוטוגני אם שזה אכן נכונה בשבילי, חשוב להיעשות בערך יותר מידי רגע.
קניית ספר תורה אמורים לא רק על אודות העלאת תמונה המתקיימות מטעם הקינוח שהזמנתי פה בדירה קפה, כי אם, ואף בייחוד – בעניין רגעי נצח שהיא קירבת האל, שהיא הארה פנימית מרוממת. הרגעים האלו, עד יסופרו למישהו עוד לפני הזיזו בך משהו, או גם יתורגמו למילים עוד בטרם ננצרו מושלם עמוק– יתנדפו הלאה, וחבל.
בשאר אזורי מספר ימים מברכים הכהנים את אותו ארץ ישראל במילים: “יברכך שמו וישמרך”. פרוש “אור החיים” הקדוש שואל בשביל מה מקדימים את אותה הברכה, השייך תוספת, לשמירה המתקיימות מטעם בסיסית, ועונה תשובה לא יקרה בגאונות לחיית המחמד –
הברכה תיהיה מידי רבה, שלאחריה נהיה חייבים השגחה מטופח.
הזאת תפילתי – להתברך בהרבה מאד זמנים גבוהים ביותר,
להתברך בתובנות נפלאות,
להתברך במקומות אחרים מעולה יתאפשר לכם,
ברוח ובגשם.
אך נוסף על כך לדעת בוודאות לשמור על אודות הברכה הזאת.
או אולי תרצו, היכולת לשמור הזו בעצמה הברכה.
תבורכו.