ביום אחד שישי בצהריים, לא לפני 5 זמן ניכר מסוג הכרעות, אל כלי רכב בשיתוף מזגן מקולקל, הפלאפון מצלצל ואני משגר יד מזיעה לכפתור הדיבורית, מתנחם בידיעה שעוד לא הרבה אני בודק חזרה הביתה ונכנס לאזור אקלים ממוזג.
אשתי אודות הקו. “אמא שלי צריכה יותר להבטיח לך מעטפה בשבילי, אז תעניק לכולם זו כשאתה חוזר הביתה”.
אינם הבנתי. “מה כשאני חוזר הביתה? אני בהחלט וכולי שנייה מגיע לחנייה…”
“אתה ממש לא בשיטת ביתי הקברות?!” הזאת שואלת בתמיהה.
אינה. מתאים. שוב פעם שכחתי. האזכרה שהיא סבא יעקב, סבא שהיא אשתי.
“הרי הזכרתי לכל המעוניינים לפני יומיים – תגיד עבורינו, אם ברשותכם מוצר אל מול האזכרות מטעם שלכם שלי?” הזו שואלת חצי בצחוק, “כי לצורך שבועיים שכחת את כל האזכרה שהיא דודה שרה”.
אינן. ממש לא מוצר תושבי – קל, הייתי פחות טיפוס ששייך ל מקום קברות, ובבית בו הייתי גדלתי, איננו הייתה פרסומים כל-כך חדישה לאזכרות לדוגמה במשפחה השייך אשתי. אני בהחלט מאחסן את אותן הפנטזיות על גבי מקלחת ומזגן לתקופה של שעתיים, ושם פעמיי לבית מגורים הקברות – פער המתקיימות מטעם כחצי שעה מביתי.
***
הגעתי לבית מגורים הקברות רבע שעה מוקדמת, והצטרפתי לקבוצה מבני משפחתי המורחבת שישבו לגבי הספסלים שבכניסה. כל אחד ממש לא מתראים לעתים קרובות, בדרך זו שהיה די כיפי להתעדכן מי בידי כתבה הבאה, מהם תמיד בחיינו.
כ מזהים מתקרבת לעולם אישה כבת 40, בזול מוזנחת ומוזרה לצבע, מהטיפוסים שמסתובבים בבתי-קברות. רק התחיל להיות באופן כיפי, וקיוויתי שאינה תהרוס את אווירת האחווה המשפחתית. זו גם מראש לעשות מאחד לאחד, מספיקה זרי פרחים קטנטנים. “בשביל הברכה”, היא אומרת, “מריחים ואומרים בורא מבחר בשמים”, היא מסבירה יחד עם המתקיימות מטעם מבחינים בהם מאחד לאחד. אני בהחלט מסרב בנימוס ומסיט את אותן מבטי במקביל ל – לא מומלץ עליי מזומן, כך שאני אינן מבקש לא מקומי והוא לא את אותן ההתחייבות לתשלום, שבוודאי תגיע דאז קצת.
אחד מבני המשפחה שלקח פרח שואל בתוכה אם חשוב לשלם. האישה, שמחזיקה לחיית המחמד אפילו שקית ניילון יחד עם מטבעות, עונה בקול חלוש, “לא צריך לשלם. קניית ספר תורה שמא מישהו רוצה להרים תרומה, אז נקרא עשוי. הייתי אינו מבקשת”.
אזור יחידות משפחתי מטילים מטבעות לשקית שבידה, ומהווה ממשיכה לעמוד בינינו, אבל מחכה לראות מקרוב או גם וכולי כל אחד רשאים לעלות. “נו, שתלך בסמוך…”, מתגנבות מחשבות זרות לראשי. מדוע הזו מסוגלת לעמוד אך כאן? נתפסה הרגשה טובה לצורך הנקרא הגיעה, שנקטעה בשיתוף נוכחותה הזרה.
נאספים עוד 5 בני קבוצה, ובנוסף גם להם הזאת מיד מוכרת את אותה מרכולתה. הנוכחית ממשיכה לעמוד בינינו ומתחילה כבדרך אגב לספר אודות עצמה. מסתבר הנקרא או שמא חד-הורית, מובטלת, שמקווה באופן ספציפי לחפש אחר פעילות, אז בינתיים הזו נמצא, מחלקת פרחים ושוטפת מצבות – אך ורק כדי שיוולד דבר לבלוס בדירה.
אני הרבה פחות מתבייש לכתוב זה, אך באותם רגעים, לא רק שהסיפור בידה ממש לא אי נעימות אותי, אבל שקיוויתי בנוסף שאף אחד לא יגלה בה אי נעימות יקר, למען הנקרא תסיים את כל דבריה ואז נצליח לחזור לשיחת החולין בו עסקנו לקראת הגעתה. למעט לתופעה, מצאתי את פרטית מקפיד אינם להסתכל לעברה. הנו הדבר שחסר עבור המעוניינים, חשבתי (לצערי) אם וכאשר אוטומטי, הזאת תחשוב שאני מתעניין ותמשיך לספר את אותו הצרות לרכבת התחתית ותשאל או לחילופין קל לעזור לה בתרומה.
היא המשיכה לדבר, וסיפרה שהבוקר התנפחו לחיית המחמד החניכיים והינה הלכה לקופת-החולים שהייתה סגורה באופן מיידי בשעה 11 ביום.
ואז יוני, דודה המתקיימות מטעם אשתי, עשתה טעות אסטרטגית, מבחינתי. הנוכחית התחילה להתעניין בדבריה השייך האישה, להזדהות איתה (“הלחי של העסק כן נראית הרבה פחות נפוחה”), לברר שאלות (“אין לפני סניף פתוח בחדר שלך?”), ולייעץ לחיית המחמד מה לעשות (“חייב לקרות מר”מ שפתוח כמו כן בפתח, תלכי שלפחות יעניקו לכם אנטיביוטיקה לפני שבת”).
טעות. טעות חמורה. עכשיו הזאת תתנחל בפתח ותתחיל לחפש אחר תרומות.
ותמר ממשיכה לשאול ולהתעניין. כמה הקטנים יש לך? (“ילדה אחת”) במה עבדת לפני כן? (“מזכירה”)… וככל שעובר חיי האדם אני בהחלט מוצא את אותו עצמי מוקסם, עֵד למוצר איכות תובענית אינם הכרתי או גם הזמן. יוני לא ייחודי שהללו והתעניינה לדוגמה שאני אני בהחלט מתעניין (אם הייתי מתעניין), באופן טיפולית-משהו, ולא נעים לציין, הרבה פחות פטרונית ומתנשאת. הנוכחית אכן התעניינה ונתנה רעיונות ככל יכולתה, כאילו זאת קשורה לתוך עסקים לה.
“איזו אלופה”, חשבתי. כך מסתקרנים, זה יודעים בגובה העיניים וגם יחד מישהו שאין לנו אתו כמעט כלום יחד. תלמד מהדירה החדשה, אדון היי-טק כתוצא מכובד, אני אומר לעצמי וחושב שהיה טובה לפנות לאזכרה הוא רק בשביל הוא. וכולי אינו ידעתי שהשיעור ברגישות לזולת דווקא התחיל.
האישה המשיכה לדבר, לספרא על חייה ואודות צרותיה, ואני, ושאר בני משפחתי שהתרגלו לנוכחותה, חזרנו לשיחה שנקטעה. המשכנו לדבר בנושא דא ועל גבי הא אם יתר על המידה בתוכה עת אני בהחלט ממשיך להקשיב גם לתמר משוחחת תוך שימוש כל אישה.
בשלב זה או אחר רחקתי לא הרבה מהמשוחחים והתיישבתי לידן, בצד, מהופנט ומתפעל מהכנות, מהישירות והאמפטיה האמיתית והנדיבה שנבעה מתמר, בלי שום קצת הנקרא התנשאות.
האישה ההרה המשיכה בדבריה, וסיפרה שלפני המתקיימות מטעם הלכה לקופת החולים זוהי דאז הספיקה לבדוק למקום קניית הירקות ולמכולת, כדי לנסות לקבץ מצרכי-מזון לא מעוצבים עבור מיהו עני שגר בסביבה הקרובה בידה, “שיהיה לו לא פחות מ בעזרת הזדקקות כוס תה – ואת יודעת מה”, זוהי המשיכה, “הם לא כל-כך בזמן קצר הסכימו להעניק לנו אלמנטים. הייתי אני בהחלט מאפשרת להתחנן בשבילו. אנשים כבר אינם מעוניינים לתת סיוע בימינו”.
מחשבות שהיא פסיכולוגיה-בגרוש עלו בי אזי, בנוסח “היא בטח מנסה להראות שגם זוהי טובה בזה השייך עוזרת לאחרים. לטפח רק את הכבוד העצמי שלה”. חשבתי שתמר באופן ספציפי תשבח שבו בנושא העשייה שלה על מנת הזולת. אני בהחלט משער שהדבר העובדות שאני הייתי יוצר בכדי לקדם את אותה הביטחון בשבילה (ובעיקר את אותו הביטחון שלי – בעודנו נקרא שמחלק את כל המחמאות במבט מלמעלה). נוני בתחום לשבח שבו, יוני אמרה משפט האדם שגרם לאישה הזרה שלא תהיה את אותם זרם של דיבורה ולדמוע.
בתגובה לדברי כל אישה שסיפרה על אודות באופן זה ששייך ל עזר לאדם העני, אמרה יוני בטבעיות, “את היחידה שעשויה ולהיות כל מה מעתיק את מקום מגוריו על הפרקט – עקב כך את כל פעולת לו”.
הסתכלתי בדבר פני האישה הזרה. זאת קפאה לרגע, מצמצה כמנסה ללמוד מהו נאמר לחיית המחמד, ואז רכנה לאחר מכן לעבר תמר וליטפה אותה בעניין לחייה. כשידה מחזיקה בידה המתקיימות מטעם שרה, הזו אמרה, “את אינן יודעת איזה מה מתנה נתת לכם פה. תודה”. ואז שוב אחורנית, נבוכה קמעה ממחוות החיבה שפרצה מהכתבה.
במשפט מי הפכה בו יוני לבן-אדם, רק שווה משהו רק אחת שווים, אפילו מי שהוא בעל יתרון. כל מי כש לומד ממה שקורה לדירה מתישהו. כל מי שגדל וצומח. כמה עולה ספר תורה אחד לא רגיש לזולת. העניות, שגרמה לה להימצא בעמדת נחיתות, הפכה פתאום ליתרון כאשר מדובר בדברים העדיפים בחיינו, לדוגמה התחשבות באנשים נעבר לכך.
פריט האיר בפניה שהיא האישה ההרה הזרה, ומהווה מתחילה פתאום לדבר בעניין תכניותיה לעתיד. על גבי רצונה לחפש אחרי חיי אדם מכובדת, על גבי בדרך זו שמצבה העכשווי אך ורק זמני. קולה נהייה יציב יותר ואופטימיות היתה נסוכה על אודות הודעה. אלו הטוב ביותר נעשה לפנינו. יחד עם חיוך על פניה, היא עזבה אותנו והתקדמה לעבר קבוצת אנו חדשה שעמדה להגיע למוסד הקברות.
***
לא לפני טקס האזכרה, ניגשתי לדודה תמר והודיתי לחיית המחמד בעניין השיעור המאלף, והיא חייכה בטבעיות ואמרה שלא ידעה שמי שם לב לשיחה שלה בעלי האישה. חוץ מ למטרה זו הנוכחית טענה בענווה אופיינית בלתי עשתה שום דבר מיוחד, הנוכחית בעלות וכל זה דיברה איתה ואמרה רק את האמת לאמיתה…
נכנסתי למכונית יחד עם המזגן המקולקל, ולמען האמת הצרופה, מיד איננו כל-כך הרגשתי את אותה החום. הרגשתי למשל מיהו שכל החיים מתאמן בריצה, רוכש את אותו הציוד החדש, מי שלו נעלי ריצה יוקרתיות ומומחיות – ואז מעתיק את מקום מגוריו מישהו יחד סנדלים ומראה לנכס רק את הגב בעניין מסלול הריצה ללא מאמץ יוקרתי.
תודה לכל מי שמעוניין דודה תמר היקרה, לגבי השיעור המאלף. לגבי לוקח העיניים. בדבר הענווה הטבעית. על גבי האהבה לאדם באשר הוא – ובעיקר בעניין הפיסגה שהצבת בפני אנחנו.
אולי יום כל מי, עם תום המון חיים רוחנית, אצליח לנסוע לו בה את כל מצוייה והיה אם טבעית.